הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות התפרצות למקום מגורים ונסיון הונאה בכרטיס חיוב, כמפורט בכתב האישום.
ביום 24.8.10 בסמוך לשעה 14:45, התפרץ הנאשם לדירתה של א.פ. (להלן:
המתלוננת) ברחוב **** ב****(להלן:
הדירה), דרך דלת הכניסה, בכדי לבצע גניבה או פשע.
בנסיבות אלה גנב הנאשם מהדירה ארנק, 400 ש"ח, 2 כרטיסי אשראי, מפתחות של הרכב והבית, מסמכים וכרטיסים נוספים (להלן:
הרכוש). הנאשם ניסה להשתמש בכרטיס החיוב של המתלוננת ולמשוך כסף בסניף בנק הפועלים ברחוב חיים עוזר.
ביום 28.10.10 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן.
מהתסקיר עולה כי הנאשם כבן 41, רווק, ומכור לסמים מגיל צעיר. הנאשם החל את הסתבכותו בפלילים בגיל 15 ולאורך השנים נדון 17 פעמים בעבירות רכוש וסמים. לחובתו נרשמו מעל 35 עבירות של התפרצות למקום מגורים. הוא נדון מעת לעת לעונשי מאסר בפועל, תוך הפעלת מאסרים מותנים, שבמצטבר מגיעים ל-15 שנים. הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון שנמשך 42 חודשים, ב- 7/10. לאחר שיחרורו ממאסר התגורר בבית אימו ברעננה עד לביצוע העבירות נשוא כתב האישום, ומאז הוא שוהה במעצר. כנגד הנאשם תלוי תיק מב"ד מיום 19.8.10 בגין הסגת גבול פלילית, שלא ביקש לצרפו על אף שמודע לקיומו.
משפחתו של הנאשם מוכרת לרשויות הרווחה כמשפחה רב-בעייתית. אביו נפטר לפני כ- 9 שנים והיה ידוע כסובל מהתמכרות לאלכוהול. אימו כבת 75, סובלת מבעיות נפשיות. אחד האחים סובל אף הוא מהתמכרות לסמים וכיום, לדברי הנאשם, מטופל בתחליף סם. שלושה אחים נוספים מוגדרים כנורמטיביים.
על רקע הבעיות של ההורים, הוצאו הילדים מהבית, והחל מגיל 9 הנאשם גדל והתחנך בפנימיות. את השימוש בסמים קלים התחיל בגיל 15, ובגיל 19 החל להשתמש בסם ההרואין. בשנים האחרונות השתמש אף בסם הקוקאין.
הנאשם השלים 12 שנות לימוד במסגרת שב"ס ולדבריו הוציא תעודת בגרות חלקית. הוא לא גויס לצה"ל על רקע אי התאמה. במהלך השנים ריצה מספר עונשי מאסר בפועל, במסגרתם השתלב בתוכניות טיפול לגמילה מסמים והצליח לשמור על נקיון מסמים בתוך הכלא, אולם, לאחר שחרורו מהמאסר חזר באופן קבוע להשתמש בסמים ואף סרב להשתלב בהוסטל לבוגרי הטיפול לאחר שחרורו. בעברו, הוא עבר גם הליך גמילה בקהילת מלכישוע, אך נשר מהטיפול אחרי כשנה. במפגש הנוכחי התייחס הנאשם לאי הצלחתו בשמירה על נקיון מסמים, אותה ייחס לאי הבנת חומרת הבעיה, והימנעותו מקבלת המשך טיפול לאחר סיום המסגרות הטיפוליות במאסר.
לאחר ששוחרר ממאסרו האחרון החל להשתמש בכדורים פסיכיאטריים ללא מרשם, וחש אכזבה ובושה לנוכח חזרתו לביצוע עבירות זמן קצר לאחר שחרורו ממאסר. הנאשם פנה לרופא סמים בכלא והחל לקבל טיפול בתחליף סם מסוג מתדון. לדבריו, הטיפול בתחליף סם מייצב את מצבו הרגשי ומסייע לו בשמירה על ניקיון מסמי רחוב. הנאשם הביע רצון להשתלב במסגרת מרכז לטיפול באמצעות תחליף סם מסוג מתדון לאחר תקופת המעצר/מאסר, כאשר במסגרת זו יקבל אף טיפול פסיכו-סוציאלי.
בתסקיר המעצר מחודש 11/10 התרשמות שירות המבחן היתה כי הנאשם, על אף ניסיונות טיפוליים ממושכים, אינו מפנים כלים טיפוליים, ועם חזרתו לסביבת מגוריו, שב לצריכת סמים. שירות המבחן נמנע מהמלצה לשחרורו ממעצר לאור חולשת כוחותיו ועומק הדפוסים ההתמכרותיים.
מבירור עדכני אצל העובדת הסוציאלית בכלא "הדרים" בו שוהה הנאשם, נמסר כי הנאשם אינו לוקח חלק בפעילויות חינוך או תעסוקה באגף ולא ביצע עבירות משמעת במעצר. רופא הסמים ב"הדרים" מסר כי הנאשם מטופל בתחליף סם מסוג מתדון ובבדיקות שתן נמצא נקי מסמי רחוב. לדבריו לאור הרקע ההתמכרותי הכרוני וחולשת כוחותיו, יש לאפשר לו את המשך הטיפול הנוכחי בתחליף סם לאחר שחרורו, תוך מעקב פסיכו-סוציאלי. הרופא ציין כי כיום הנאשם במצב יציב ומתרחק מהתנהגות בעייתית.
לאור כל זאת, שירות המבחן סבור כי מדובר באדם המכור באופן כרוני לסמים, בעל אישיות חלשה ותלותית וכוחות דלים לגמילה טוטאלית מסמים. על רקע זה הסתבכויותיו החוזרות ונשנות בפלילים תוך קושי לשמור על נקיון מסמים לאחר שחרורו ממאסר. המלצת שירות המבחן הינה, על כן, לשלבו בטיפול באמצעות תחליף סם, הן בכלא והן לאחר שחרורו, כדי שיוכל לשמור על נקיון מסמי רחוב ומהעבריינות הכרוכה בהשגתם ולקיים אורח חיים יציב. כדי למנוע נסיגה במצבו, המליץ שה"מ על העמדתו בצו מבחן למשך שנה, בתנאי של המשך הטיפול באמצעות תחליף סם באחד מהמרכזים של משרד הבריאות. בתקופת הפיקוח שירות המבחן ילווה את הנאשם ויהווה מסגרת מפקחת, מלווה ותומכת.
ב"כ המאשימה התנגדה להמלצת שירות המבחן והתייחסה לעברו הפלילי העשיר של הנאשם, כמפורט לעיל. כמו כן נטען כי בהתאם לגזר הדין שניתן בת.פ. 1378/07 בבית משפט השלום בכפר סבא, נדון הנאשם בצירוף מספר תיקים לעונש מאסר בפועל של 40 חודשים, וכן הוטל עליו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה של 18 חודשים.
לענין העבירות נשוא כתב האישום, נטען כי נעברו בשעת צהריים, ובעזות מצח, תוך שהנאשם מנסה לעשות שימוש בכרטיס האשראי של המתלוננת. ב"כ המאשימה טענה כי עבירות אלה מהוות מכת מדינה ועל כן יש לנקוט בענישה מחמירה, הכוללת הטלת עונש מאסר בפועל והפעלת המע"ת. היא הפנתה לפסיקה בה נקבע, כי רק במקרים חריגים ביותר ימנע בית המשפט מעונשי מאסר בפועל בעבירות מסוג זה.
ב"כ המאשימה ציינה, כי מהתסקיר עולה שהנאשם לא הצליח לשמור על ניקיון מסמים מחוץ למסגרות הטיפוליות בין כתלי הכלא, ואף כאשר שולב במסגרת טיפולית בקהילה מלכישוע נשר והטיפול לא הצליח. ב"כ המאשימה טענה כי המלצת שירות המבחן הינה תמוהה שכן, מחד צוינו הדפוסים ההתמכרותיים והתלותיים בסמים, וחולשתו של הנאשם, ומאידך הומלץ על העמדה בצו מבחן ללא התייחסות לחומרת העבירה ולעונש הצפוי, לרבות עונש מאסר על תנאי העומד ותלוי נגדו.
ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה ובה הוטלו עונשי מאסר בפועל בגין עבירות דומות, אף כאשר היו המלצות נוגדות מצד שירות המבחן. כך ברע"פ 3211/10
אלבס נ' מ"י קיבל בית המשפט העליון את עמדת המאשימה והטיל על הנאשם 4 שנות מאסר במצטבר. באותו מקרה הורשע הנאשם בעבירות של התפרצות, הסגת גבול וגניבה. כנגד הנאשם עמדו שני עונשי מאסר על תנאי. בית המשפט בערכאה הראשונה הטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר, וכן 18 חודשים בגין מאסר תנאי אחד, ועוד 10 חודשים בגין מאסר על תנאי שני, אשר הוטלו בחופף.
ערעור של המאשימה לבית המשפט המחוזי התקבל ובית המשפט גזר על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל ועוד 28 חודשים בגין שני המאסרים על תנאי, ובסה"כ 48 חודשים. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה בענין זה והותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.
פסק דין נוסף הינו רע"פ 10551/09
דינקין נ' מ"י. אף במקרה זה נדונו עבירות התפרצות וגניבה. באותו מקרה גזר בית המשפט על הנאשם 25 חודשי מאסר אשר כללו בתוכם הפעלת מאסר על תנאי בן 12 חודשים, זאת חרף המלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם צו פיקוח ושל"צ. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה וכך אף בקשת רשות הערעור, ובה קבע בית המשפט כי "אינטרס השיקום חייב לסגת במקרה דנן מפני שיקולי ההרתעה ואינטרס ביטחון הציבור".
כך נפסק אף ברע"פ 4597/10
בוחבוט נ' מ"י. באותו ענין הורשע הנאשם בעבירות של איומים, תקיפה, פריצה וגניבת רכב. בתסקיר המבחן הומלץ להימנע מלשולחו למאסר בכדי לקדם הליך טיפולי. בית המשפט בערכאה ראשונה גזר עליו מאסר על תנאי, קנס ושל"צ. ערעור על קולת העונש שהוגש לבית המשפט המחוזי, התקבל ונגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל. רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.